רפסודיה בוהמית

אני לא איזה מבינה גדולה במוזיקה, בשנים האחרונות בקושי יוצא לי להקשיב למשהו חוץ משירי ילדים (חברה יש לאן להשתפר בתחום). כשאני מאזינה למשהו באמת מבחירה ולא 88 או חסדי גלגלצ על הדרך אז זה יהיה קלאסיקות כמו קווין, רד הוט, מדונה, מטליקה דברים מהסגנון. יש שיגידו כי נתקעתי שם ולא התחדשתי עם השנים. למה אני מספר לכם את זה אתם ודאי תוהים. מה לזה ולהורות/זוגיות? אז מסתבר שהמון! מצאתי את עצמי בטיסת אלעל מפנקת במיוחד (תודה אמיר) צופה בסרט על פרדי מרקורי וקווין, מי שעוד לא ראה, רוצו! שמעתי כמה הסרט הוא מאסט לכל חובבי הלהקה אבל מה שלא חשדתי לרגע זה פרץ הזכרונות שבאו עם כל שיר ושיר. פתאום המחשבות נדדו מזכרונות להבנה בוגרת של מה הוא מסמל הפרדי הזה שעד היום היה בשבילי זמר מעולה וקצת מכוער, סמל לחופש, תשוקה וב

פוסטים אחרונים
  • Black Facebook Icon
  • Black Instagram Icon